כביש חוצה ישראל 

בע"ה

לנוסע בכביש מס.6 לא יכולה להעלם העובדה שכביש זה מחלק את ישראל לשני חלקים.
ממזרח לו- 'מדינת ישראל' ומצידו השני, במערב- 'ארץ-שראל'. אולי על-כך הוא נקרא: "כביש-חוצה-ישראל". יש אומרים שהוא נקרא גם: "דרך-יצחק-רבין".
מבחינה בטחונית, אפשר לומר שכביש 6 הוא כביש הפטרולים של מדינת ישראל, ושכביש הפטרולים של ארץ ישראל הוא כביש הבקעה.
האזור ממערב לכביש, המכונה 'מדינת ישראל' מתאפיין באחוז ערבים נמוך במיוחד ובו מרוכז עושרה החומרי של המדינה, ולפיכך התושב הגר בו אינו מודע להבדל בינו לשאר האזורים השוכנים בצד השני, המזרחי, ב-'ארץ-ישראל'. הם מתאפיינים בכך שיישובים ערביים מפוזרים בהם למכביר. בכך לא שונים בהרבה הגליל והשומרון, בנימין והנגב וכו'. בכולם, כמות כה משמעותית של תושבים החפצים בהכחדתה של הישות היהודית בא"י, ולעתים ביותר מ-50% ועד 100% (באיזורים המסומנים בצבע חום כהה).
ב'מדינת-ישראל' נמצאים מוקדי הכוח, ובעל 'המאה והדעה' הקרוי מה-'עשירון עליון' (כמובן שאני מדבר בהכללה) והמכנה עצמו גם כ-'נאור' והגר בה, מכיר את סביבתו רק בלכתו למילואים או ביציאתו לנופש. נכון להיום תושב 'מדינת ישראל' הנ"ל מכיר אף פחות מזה את ארצו מאחר שעתה, גם כשהוא יוצא לנופש הוא יוצא לתורכיה, לעתים יש לו ולילדיו דרכון כפול, חשבון בנק נוסף בחו"ל, נדל"ן ונכסים אחרים, ולדעתו הוא מוגן ואינו זקוק לעורף בטחוני או כלכלי.
הוא יחוש בסכנה רק כאשר מרכז המדינה יפגע, ולכן יצא בעבר למבצע 'חומת מגן' ולכן אינו חש עדיין בצורך לצאת למבצע נוסף.
כעת הסכנה מתחילה ללחך את קצוות המדינה הזאת מצפון ומדרום, אך עדיין המרכז אשר לא הותקף מאז מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת אוסלו, נשאר רדום.
מבחינת הישראלים, העמים היושבים ב-'ארץ ישראל' הם שריד מן העבר, וסותר את התורה ה-'נאורה' של ה-'תקינות הפוליטית' (Politcaly correct), ולפיכך אינו לגיטימי ולא רלוונטי.
בניגוד ל'מדינת ישראל' שבמערב, תושבי 'ארץ ישראל' שבמזרח נלחמים נגד האבטלה, נגד הבניה הערבית הבלתי חוקית, על שמירת זכויותיהן כאזורי ספר, ובעיקר על נשמתה של הציונות מול ההתבהמות הפוסט-ציונית, שאותה מזינה חגיגת ה-60 של 'מדינת ישראל' ומפלגתה 'קדימה', שגבולותיה מתוארים ע"י מפה זו.
הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, לא היה רק פינוי פיזי(התנתקות) אלא נסיון לשבור את רוח המתיישבים הפוטנציאלים לעתיד, כנציגים המובהקים ביותר של רעיון 'ארץ-ישראל' ,במהלך השקול ל'אונס בתוך המשפחה' (הציונית), חוק פנוי-פיצוי הוא 'חבילת השטרות' שהאב זורק על המיטה לאחר שבצע את זממו, והמערכת המשפטית אומרת לנאנסת:"בסוף תביני שכל זה היה לטובתך"...
ההתנתקות היא הדוגמא המובהקת למלחמה התודעתית בין 'מדינת ישראל' ל-'ארץ ישראל', וניסיון לקעקע את הלגיטימיות של הציונות הדתית כמובילה העדכנית של התנועה הציונית כיון שהיא מקדימה את 'ארץ ישראל' ל-'מדינת ישראל', ובכך פוגעת בשיח ה-'תקין פוליטית' ובכך מונעת את השתלבות 'מדינת ישראל' במרחב הגלובלי, ובכך פוגעת בפוטנציאל העסקי של בעלי ההון.
שליטי המדיה, בעלי ההון הללו, יקדמו ככל האפשר מבחינתם, את מחנה 'השפויים וחובבי הצריכה' להבדיל מה'קיצוניים' המיצגים את הנאנסת המסרבת לקבל את ה'אג'נדה הציונית המשופרת' לפי הכוונתם.
השלטון הפוסט-ציוני, הפרקליטות ובג"צ, והתקשורת המכונה ליברלית, כולם יחדיו מתמקדים בציבור המתנחלים כדי לכפות את סדר היום לפי תפיסתם של בעלי ההון השולטים בכלכלה ופוליטיקה היום (עיין '19 המשפחות'), שאותה כינה נשיאם שמעון פרס, כמאבק בין היהודים לישראלים, ולא קשה לנחש מי הוא מי.
מאחר שלקיומה של מדינת ישראל אין כל הצדקה כלכלית, הסיכוי היחידי להישרדותה, הוא אימוץ דרכה של 'ארץ-ישראל' על חשבון נהנתנות הצריכה של 'מדינת-ישראל', מאחר שרק היא מיצגת את הרוח המקורית הנושבת בספינה הציונית, ומצילה אותה מטביעה בים השנאה שסביבנו, ותחילתה ועד היום.
האשליה של חסידי 'המדינה', שאנו חזקים מספיק כדי לקחת סיכונים, הינה מסוכנת והרת אסון. כל מי הגיון בראשו, חייב להישמר מכך, ולהתריע על כך בכל דרך, ודרך ההתיישבות ב'ארץ-ישראל' היא הדרך הטובה מכולן.
ההנהגה הפוסט-ציונית מבקשת להפריד בין הצפון והדרום של ארץ ישראל לבין המרכז, לב ליבה של הארץ. כביכול בין הגליל והנגב מצד אחד, לשומרון, יהודה ובנימין מהצד השני, וברצון היתה מוסיף להם את הגולן. לאלו שהחלוקה הזאת לא נראית להם, חייבים להתאגד בשותפות של אינטרסים המדגישה את המשותף בין האזורים הללו, כגון מגורים עם שכנים שוללי הקיום היהודי, בעיות פרנסה, התעלמות וזלזול של חוגי השלטון ועוד, להבדיל מ'מדינת-ישראל' שבעצם מרוכזת סביב איזור פלשת, ומייצגת את הניוון ואת השטעטעל הגלותי, את תחום המושב, שבהקימונו את המדינה הזאת, כל-כך ניסינו להתנער ממנו, ועתה, דומה שקם על יוצרו.

בכבוד רב,
גל אברהם